נגזרת מדוח המבקר על משבר התחבורה הציבורית 

המבקר פרסם דוח על כשלים חמורים בנושא התחבורה הציבורית. דוח כזה שם זרקור על

תפקוד לא טוב של ישראל כץ כשר התחבורה, אבל אסור לשכוח שראש הממשלה ושאר חברי הממשלה נושאים גם הם באחריות לכשלים שתוארו בדוח המבקר. יתר על כן כשלים בעלי אופי דומה קיימים גם במשרדים נוספים ולכן חשוב גם לשים זרקור על המכנה המשותף לכשלים האלה.

 לממשלת נתניהו אין מדיניות ממשלתית בנושאים של כלכלה וחברה וכל אחד מהשרים מנהל את המשרד שהוא ממונה עליו על פי מדיניות אישית שלו: שר החינוך במשרד החינוך, שר התחבורה במשרד התחבורה, שר הבריאות במשרד הבריאות, שר החקלאות במשרד החקלאות וכו'. מתקבל בציבור רושם שהמדיניות האישית של כל אחד מהשרים לא נדונה בממשלה ולא התקבלה החלטת ממשלה המאמצת את הממדיניות של השר כמדיניות של הממשלה. מצב כזה מביא לכך שכלל השרים אינם מרגישים אחריות על כשלים שנעשים במסגרת המדיניות האישית של שר כלשהו. בניהול נכון של ממשלה כל אחד מהשרים צריך להציג בפני הממשלה את המדיניות שהוא מציע ליישם בתחום משרדו ולבקש את אישורה והממשלה לאחר דיון הממשלה צריכה לקבל החלטה בענין. אין רושם שכך מתנהלים הדברים בממשלת נתניהו.

 ממשלה צריכה לתפקד כתזמורת וראש הממשלה צריך לתפקד כמנצח על התזמורת ולוודא שכל השרים פועלים בתיאום בהתאם למדיניות שהממשלה החליטה עליה בכל אחד מהמשרדים (על פי המלצת השר) אבל זה לא נעשה בפועל. דוגמא טובה לקביעה הזאת אפשר למצוא בדוח המבקר. משרד האוצר התמקד בבנית מגורים כדי לענות על הצרכים של האוכלוסיה אבל בתכנון שכונות המגורים לא היתה כל התחשבות בצרכים התחבורתיים של המשתכנים, כי לא היה שום שיתוף עם משרד התחבורה בנדון. ראש מטה הדיור אביגדור יצחקי אפילו לא התבייש לומר שהנושא של תשתיות לא מענין אותו כי הוא עוסק רק בבניה למגורים. באופן כללי ניתן לומר שהמצב של מדיניות אישית של כל אחד מהשרים במשרדו מביא למצב של חוסר תיאום בינמשרדי והבעיה הזאת קיימת בכל נושא כי כיום כל פרויקט הוא מולטידיסציפלינרי. במקרה המתואר התוצאה היא שישנן שכונות שנבנו ואינן מאוכלסות כי אנשים לא רוצים לבוא לגור במקום שיש קשיי תחבורה אליו וממנו וצפויים להתקע בפקקים. המצב הזה של חוסר שיתוף פעולה בינמשרדי בולט למשל בתחום של מזון חקלאי ששלושה משרדים פועלים בו באופן בלתי מתואם (למשל מתקינים תקנות) – משרד הבריאות משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה (ריסוסים של גידולים).

בדוח מבקר המדינה 60ב הצביע המבקר על בעיה רוחבית במשרדי הממשלה: פרויקטים נתקעים בגלל מחלוקות בין משרדיות והשרים אפילו לא מודעים למצב הזה. המבקר המליץ לממשלה למצוא מנגנון ליישוב המחלוקות האלה. משרד ראש הממשלה אמור לטפל ביישום המלצות המבקר, אבל אם מישהו מעונין להציע מנגנון כפי שמומלץ על ידי המבקר הוא מגלה שבמשרד ראש הממשלה אין אפילו כתובת שתקרא את ההצעה (הידע מניסיון אישי). ראש הממשלה איננו מתענין בצורה שבה מתנהלים ענינים לא רק במשרדים אחרים אלא גם במשרד שלו.

גם בנושא התנהלות הממשלה כגוף נראות בעיות לא קלות. בממשלה מוצלחת בשלב ראשון מתקבלת החלטה על מדיניות כוללת בנושא חלוקת התקציב ולאחר מכן בשלב שני המדיניות הזאת מתורגמת לתקציב על ידי אגף התקציבים במשרד האוצר. על פי אתר משרד האוצר " אגף תקציבים פועל כיחידה מקצועית ומרכזית בתוך משרד האוצר והוא אחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של הממשלה. בין תפקידיו העיקריים: הכנת תקציב המדינה והגשתו לאישור הממשלה וכן גיבוש המדיניות המאקרו-כלכלית של הממשלה והגשתה לאישור מקבלי ההחלטות". ז.א. בממשלת נתניהו סדר הפעולות הפוך: אגף התקציבים מגדיר את המדיניות בלי החלטת ממשלה (כנראה על פי הנחיית ראש הממשלה ושר האוצר?) והממשלה מאשרת אותה בלית ברירה תוך שינויים קלים. חברי הממשלה מקבלים את הצעת התקציב זמן קצר מאוד לפני ההצבעה (ימים בודדים) וכדי שלא יוכנסו יותר מדי שינויים התקציב מוצג לשרים בפורמט של pdf שאינו מאפשר חיפוש לפי קטגוריות (המידע הזה נמסר על ידי מי שהיה שר בממשלת נתניהו).

התמונה המצטיירת היא שממשלת נתניהו אינה פועלת בצורה מתוקנת כממשלה, ובמשרדים שונים יש כשלים רבים בגלל חוסר שיתוף פעולה בינמשרדי.  הביקורת על הכשל בנושא התחבורה הציבורית היא רק דוגמא לכשל רחבי המתייחס למשרדי ממשלה רבים.

בסיכום: נתניהו רחוק מהדימוי של מנצח על תזמורת (הוא יותר מדי סוליסט ואינו משתף את חבריו לממשלה במעשיו וגם ממעיט להתיעץ איתם – אפילו לא התיעץ עם שר הביטחון אם להתיר לגרמנים לבנות למצרים צוללות מתקדמות) והתפעול של משרדי הממשלה אינו מזכיר דימוי של תזמורת המנגנת בקוהרנטיות. התוצאה היא חריקות ולא נגינה.